יותר מ'נוסח' מגובש, יש בספר הזה ביטוי של התלבטות בין אפשרויות של כתיבה, ובעיני זה מעניק לו כוח ומורכבות, משקולות קטנות של “כובד” בטקסט שלמראית עין אין קליל וקופצני ממנו. כך, למשל, בשיר שהוא בעיני היפה בספר: “אחד הרצים/ רוכן מעל הרץ המעולף/ וקורא לעזרה”. אני מדמיין את שני הרצים האלו כשני המשוררים המנוגדים שהם, ביחד, תומר ליכטש - מתחרים זה בזה, עוזרים זה לזה.דרור בורשטיין • הארץ